<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער הראשון</h1>
<h2>דף ג:</h2>
כל פסוק שצריך לגופו נילף מיניה ושאינו צריך לגופו לגלויי בעלמא, וכן כל שיטת עליה ביבמות בפ"ק (ג' ע"ב).
<h2>דף ח.</h2>
בכמה מקומות בתלמוד כי היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן, דין זה בדאורייתא אבל בדרבנן מקשינן לקולא, מהא דגרסינן בפרק ר' עקיבא (שבת פ"ג ע"ב) ורבנן למאי הילכתא איתקש לשרץ דלא מטמא במשא, לנדה דלא מטמא לאיברים, למת דאינו מטמא בכעדשה, אימא לחומרא למאי הילכתא איתקש, לשרץ דמטמא בכעדשה, לנדה דמטמא באבן מסמא, למת דמטמא באהל, טומאת ע"ז דרבנן היא וקולא וחומרא לקולא מקשינן, משמע מתוך קושיית התלמוד דאי מקשינן דבר אחד לכמה דברים דמקשינן להו לחומרא, ומתוך פירוק התלמוד משמע דבדאורייתא מקשינן לחומרא ובדרבנן לקולא.
<h2>דף סט.</h2>
בכמה מקומות בתלמוד כי היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן, דין זה בדאורייתא אבל בדרבנן מקשינן לקולא, מהא דגרסינן בפרק ר' עקיבא (שבת פ"ג ע"ב) ורבנן למאי הילכתא איתקש לשרץ דלא מטמא במשא, לנדה דלא מטמא לאיברים, למת דאינו מטמא בכעדשה, אימא לחומרא למאי הילכתא איתקש, לשרץ דמטמא בכעדשה, לנדה דמטמא באבן מסמא, למת דמטמא באהל, טומאת ע"ז דרבנן היא וקולא וחומרא לקולא מקשינן, משמע מתוך קושיית התלמוד דאי מקשינן דבר אחד לכמה דברים דמקשינן להו לחומרא, ומתוך פירוק התלמוד משמע דבדאורייתא מקשינן לחומרא ובדרבנן לקולא.
